פרי צדיק, נצבים ג׳

אתם נצבים במד"ת פ' זו ד"א מפני מה עשאן משה מצבה מפני שמשתמשין מדעת לדעת מדעת משה לדעת יהושע וכו' ואף יהושע עשאן מצבה וכו' ואף שמואל וכו'. הענין הוא שכל שופט ומנהיג הדור יש לו דרך וסדר מיוחד בהליכתו ובהנהגתו בהקדושה כמו למשל הנהגת משרע"ה והליכתו הי' למעלה מסדר העוה"ז בכל עניני והנהגת האדם כמו באכילת המן שהי' בזכותו והי' לחם מן השמים וכל עסקיהם הי' רק בתורה וכמו כן בכל ענינים שהם בפנימיות בקדושה. ואחר זה יצאו מדעת משה לדעת יהושע להשתמש ולעבוד בהנהגה של יהושע ועסקו הי' דוקא ע"י קדושת הארץ ולעסוק בעבודת הארץ כידוע. ומפני זה הוצרכו לעשות אותם מצבה שיהיו נצבים בדעתם שלא יתבלבלו ע"י התחלפות ההנהגה בעניני הקדושה רק שישארו על עמדם בעמידה קיימת בהקדושה מהנהגה שהי' להם מכבר. ובכח הזה יהי' להם ביכולת להגיע מחדש להקדושה של הנהגה שני'. וזה הענין שקורין תמיד הפ' זו בשבת האחרון של השנה כמו שדברנו כבר ע"פ והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו ועל פ' עולת שבת בשבתו שבכל שבת של כל השנה יש התחדשות קדושה מיוחדת השייך לשבת זה. וכן בכל חודש יש הנהגה מיוחדת בקדושה כידוע מהי"ב צרופי הוי"ה ב"ה שבכל חודש יש צירוף אחר. לכן בסוף השנה שמגיע הזמן להתחדשות השנה בכל זמני הקדושה שעברו בשנה שלפני' בתכונת הנהגה חדשה בכל פרטי זמני ועסק הקדושה נצרך לזה ג"כ להיות נצב ועומד שיושאר בידו קיום בהנפש מקדושת הזמנים משנה העברה ובכח הזה יכנס במדרגת קדושת הזמנים בהתחדשות שנה החדשה הבא לטובה:

ואי' עוד בפתיחת מד"ת פ' זו זה שאמר הכ' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה וכו' אבל ישראל נופלים ועומדים וכו' כי נפלתי קמתי. כי האומות לאשר לא נמצא בהם בפנימיות שום שורש בקדושה לכן ע"י דחי' מועטת נופלים ודוחו ולא יוכלו קום. משא"כ בקדושת ישראל שבפנימיות שרשם המה דבקים בו ית' וממילא עי"ז גם ח"ו בכל הנפילות והירידות שבעולם נשארו קיימים בקדושתם כמו שנא' כי שבע יפול צדיק וקם. כי במספר שבע נכללו הנפילות ח"ו בכל הז' מדות ועכ"ז נשארו קיימים ע"י הנקודה שבקדושה שנמצא בכלל נפשות ישראל שנקראים צדיקים כמו שאמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות. ודייקא ע"י הנפילה והירידה שיארע להאדם נבנה ממנה הקיום והעמידה וכמו שדרשו רז"ל נפלה לא תוסיף עוד רק קום בתולת ישראל. מפני שישראל הם בנים למקום וכל מיני הירידות שיארע להאדם המה סיבות הקירוב והקדושה כאשר ייסר איש את בנו להחזירו למוטב. וזה שקורין שני הסדרים הללו בסוף השנה התוכחת בפ' כי תבא ואח"ז אתם נצבים. והוא על רמז הפסוק שבטך ומשענתך המה ינחמוני שלא יפול לב האדם בעצמו על כל הירידות שעברו עליו בשנה העברה. כי המה לסיבת טובתו שאחר כל זה ישאר קיים בנקודת קדושתו כנאמר אתם נצבים היום כולכם וגו' מחוטב עציך ועד שואב מימך שגם הנפש הפחות עד מדרגה האחרונה ישאר קיים בהקדושה לעברך בברית ה' אלהיך: